Search

בין השקעה בעצמנו לתלות ותחושת ריקנות

Updated: Apr 14, 2020



ביום יום אנחנו רגילים להשקיע את האנרגיה שלנו כלפי חוץ; עבודה, כסף, השגים, גבר או אישה אטרקטיביים שהכרנו, ציפיות שאנחנו מקווים לענות עליהם. זה יכול להתבטא כתחביב שהפכנו לפנאטים לגביו או בילוי מסויים כמו טלווזיה, עישון, ספורט..

במצב הזה אנחנו נמצאים במרדף בלתי פוסק אחר דברים, שבמחשבות שלנו, אנחנו מקווים שיגיע היום שזה יספק אותנו, יעשה אותנו מאושרים אחת ולתמיד.


מכירים את זה?


כמובן שדבר כזה לא קיים. מה שכן אנחנו מקבלים (במקרה הטוב) הוא סיפוק רגעי שנותן לנו רגע קטן של נחת, כמו לגרד פצע - יעזור לעכשיו, אבל לא מעבר, הגירוד יחזור, שוב.. ושוב.. ושוב..

דבר נוסף שקורה, זה שהמערכת הפנימית שלנו מתרגלת לחפש בחוץ, להשקיע אנרגיה בחוץ, ובעצם להיות במצב תמידי של חוסר וציפייה להתמלא ממשהו חיצוני, משמע - תלות.


אנחנו הופכים לתלותיים בסיפוקים החיצוניים. לרוב, כל אחד נהיה תלותי במשהו ספציפי ורודף אחריו במשך חייו כשהאושר שלו תלויי ב-''האם הדבר הזה קיים בחיי עכשיו או לא''.


קחו לכם רגע של כנות עם עצמכם,

מה זה הדבר שאם הוא נמצא, אז היום שלכם מדהים. אך אם הוא חסר אתם מתמלאים בתחושת תסכול לא הגיונית ומעדיפים להשאר כל היום במיטה?

כן, זה יכול להיות קיצוני עד כדי כך.. וכן, יש מצב שאתם לא מודיעים לכך עדיין, מכוון שזה מלווה אתכם רוב חייכם, התרגלתם.


 

מצב אחר, אפשרות נוספת - משקיעים אנרגיה בעצמנו, מעניקים לעצמנו, מקבלים מעצמנו, נהנים מעצמנו. זו יכולת שיש לנו, האמת, שזה צורך בסיסי שלנו (זמן עם עצמנו). זה הכוח והעוצמה שבנו וזה הוא שלב התפתחותי שלא כל אחד זוכה להגיע אליו בחייו. להיות בוגר עבור עצמו, להיות ההורה התומך, זה שמעניק אהבה, ביטחון, יציבות, עבור עצמו. לא זקוק עוד לאמא, אבא וכל שאר הנגזרות שבהם אנחנו מחליפים את תפקיד ההורים (חברים, זוגיות, מורה וכו').


* חשוב לי להגיד שאני לא מבטל את התמיכה והקבלה מהאחר. רכב זקוק לדלק, פרח זקוק לשמש, אדם זקוק לקירבה ואהבה חיצוניים. אבל יש הבדל עצום בין להינות מהקיים סביבך ולהתמלא על ידיו כשהוא בטבעיות מופיע, לבין להיות תלוי, לרדוף ללא הפסקה, להיות מוטרד ולחוות ריקנות בכל פעם שהבחוץ לא עונה על הציפיות שלנו.


מדובר כאן בלהרגיש נאהב, בלי קשר למה שקורה בחוץ. לחוות סיפוק מהחיים, רק מעצם היותנו חיים. פשוט להינות מהחיים ולהרגיש נעים, גם לבד, גם כשאנחנו "בודדים" וגם אם לדעתנו העולם שבחוץ לא ממטיר עלינו גשמי ברכה ברגעים אלו. ומה יקרה כשהמערכת שלנו תתרגל לפעול כך? מה יקרה אם במקום להסתובב צמאים, כמו קבצנים, מקווים שנמצא איזה נווה מדבר או שמישהו יביא לנו מהמים שלו, נמצא את הבאר האישית שלנו ונתרגל לשתות מהמים הפנימיים שבנו?


 

כשאנחנו תלותיים בדבר, אנחנו נהיה מוטרדים שהוא לא כאן כמובן, אך גם נהיה מוטרדים שהוא כאן. כי מתוך פחד שהוא יעלם - לא נוכל להינות ממנו באמת, לא נוכל לחוות דרכו את מה שהיה באפשרותנו לחוות והצורך האמיתי שלנו לא יתמלא.


כשאנחנו מלאים בעצמנו, הבדידות, החוסר, הבושה והריקנות לא יהיו עוד, לא בצורה הזו לפחות. זה לא יהיה - שלילי - להפך, אנחנו יותר ויותר נגלה את עצמנו, נגשים את עצמנו, נהנה מעצמו. אפילו נחכה לזמן האיכות שלנו עם עצמנו. נתענג על הזמן שאנחנו לבד ולא עם אנשים או עם זה או זו שאמורים להעניק לי את 'מנת האהבה היומית שלי'. נודה על החופש, גם אם אנחנו ממש אוהבים עבודה או כסף, נהנה מרגעי השקט, גם אם אין איזו הרפתקה מטורפת, או אם אנחנו לא מוכחים את עצמנו או משיגים משהו..

נחשו מה? יש המון נחת גם בלהסכים להיות "לא יוצלח" ולא מנצח כל הזמן.


ותלות?

תלות תמיד מגיע מפחד,

מרצון שמשהו יציל אותך,

ימלא את החור הריק שבך.

אז הצעדים הראשונים הם להפסיק להאמין למיינד שלנו שצועק בקולי קולות "אתה חייב את זה עכשיו!"

ובמקום זה להשקיע זמן ואנרגיה בעצמנו, עם עצמנו.

להיות נאמנים לעצמנו- "האם אני רודף עכשיו? תולה את האושר שלי במשהו חיצוני? מה אני באמת צריך? מה חשוב לי עכשיו?"


לאט לאט ובהדרגה זה הופך לפחות מפחיד, ויותר טבעי.

עד שמגיע רגע בו אנחנו חווים חופש אמיתי ועצמאות.


תחביבים, בילויים, רגעים עם עצמך. צאו לבלות! אתה ועצמך ביחד! מה אתם אוהבים? מה גורם לכם להרגיש נעים? מה מסקרן אתכם? ואם אתם לא יודעים, תתחילו לחקור! אחלה דרך של להתחיל מערכת יחסים בריאה ומעניינת עם עצמנו (:

ובעצם.. העניין הוא להפוך להיות החבר הכי טוב של עצמך. חבר אמיתי. שמשקיע. נסו זאת, בהצלחה!



0 comments