Search

להיות כנה עם עצמי

Updated: Apr 14, 2020


בדרך הקשה ולמזלי היא היתה גם רכה.. למדתי מה זו כנות עם עצמי. ובכל פעם, הבנתי שלא הבנתי עד אותו הרגע מה זה אומר להיות כנה עם עצמי, והתחלתי מחדש.

לרוב, חוסר הכנות עם עצמנו הוא מה שגורם לנו - לוותר על עצמנו מול עצמנו.

לרוב לחוסר כנות יהיה חלק גדול בעיכוב ובקשיים בהתפתחות שלנו. להודות בפני עצמנו על החסרונות שלנו, הקשיים, ה"כשלונות", התכונות הפחות נעימות, הרגלים לא בריאים, בורות בנושא מסויים. להודות בפני עצמנו בדבר כזה הוא מכה רצינית לאגו, מכוון ואנו לא מוכנים להכיר בעצמנו ככאלה, מעדיפים לא לקחת אחריות אלא להאשים את האחר, העולם, התנאים. מעדיפים להיות צודקים ולהשאיר את אזור הנוחות שלנו סביבנו,לזרוק את הרעיון ישר למרתף החשוך ולשכח ממנו כמה שיותר מהר. ואז כמובן, שהמצב לא ישתפר, מה שנזרק ונשכח יתחיל להסריח, ומה שיסריח הפעם זה יהיה אנחנו.

כל עוד לא נקבל את החלק הקשה ונתוודה בפני עצמנו, לא נוכל לעשות שינוי. ורק כאשר נכיר בכך, נוכל להפתח לחדש ולהתפתח.

והאמת היא, כשברגע שנעז להכיר בכך, לא תהיה לנו בררה, מכוון שאם זה יהיה חשוב לנו, נהיה חייבים לשנות.

להגיד - "טעיתי עכשיו, ואני מוכן ללמוד, להתנסות ולהבין..."

להבין שמה שהועיל לנו אז, לא מועיל לנו עוד.. ומה עם "אני לא יודע" ? או להודות שלמרות התכנון והרצון, סטינו מהדרך בגלל שקשה ומפחיד. ואולי איבדנו את זה, באמת ובתמים, והתנהגנו בצורה פוגענית.


מה עם לקחת אחריות על כל זה?

לרוב אנחנו לא נעז להוציא מילים כאלו מהפה שלנו, דווקא במקומות בהם כן יש צורך בכך. אנחנו לא רוצים שיראו אותנו באור אחר, אנחנו לא רוצים לראות את עצמנו באור אחר. והפחד הזה פשוט תוקע אותנו.


אני בטוח שכולנו כבר יודעים, כנות זה בורג חשוב בכל מערכת יחסים,

וכנות עם עצמנו היא לא פחות חשובה. כשאדם, כל אדם ובמיוחד אלו שקרובים אלינו, שמים מולנו מראה. הדבר השגוי שאפשר לעשות זה פשוט לזרוק הכל בחזרה לצד השני בזלזול וכעס.

להיפגע על מה שהשליכו עלינו, לבטל את הנאמר מתוך צדקנות ולפספס הזדמנות להבנה וצמיחה.

הדבר יהיה נורא גם לאדם השני, אך בעיקר לעצמנו, לחלק בנו שמבקש לצמוח. כי עמוק בתכונו, אנחנו יודעים את האמת, וההתלעמות ממנה מעלה בנו רגשות אשם שיוצאים בדרכים שונות ולא נעימות.


הדבר המועיל שאפשר לעשות הוא לנשום לרגע, להרגיש את השיפוט העצמי, ההתנגדות, הפחד, לראות ולהראות צצדים שאני לא אוהב בי ולבחון האם זה באמת כך, האם זה אכן רולווטני לגבי, אבל בכנות, מתוך רצון להתפתח, מתוך רצון לאמת. זה אור, זה ריפוי, זה פשוט אמת.



אור הוא לא חיובי ולא שלילי, הוא פשוט אור.

וכשמאירים חדר שהיה חשוך זמן רב, אין לדעת מה נמצא שם. אותה המראה, אותה המודעות, שלכם ושל מי שמולכם, אותו האור שנדלק - אין זה אשמתו שאנו מוצאים לכלוך וזבל אשר נשכח שם שנים. להפך, זו ההזדמנות שלנו לשנות. ורק האמת תתן לנו אמת בחיים, רק אם נהיה אמיתיים עם עצמנו נוכל לצמוח באמת. זיוף לא יקח אותנו לשום מקום של התפתחות פנימית. זיוף יביא זיוף.

זחל צעצוע, הוא לא ימות לעולם, הוא לא צריך לפחד מטורפים, הוא לא צריך לדאוג לאוכל, הוא "בטוח".

אבל הוא לא אמיתי, מה שאומר שלעולם הוא לא יוכל להפוך לפרפר.


בואו נתחיל לברך את האמת, גם אם היא קשה וכואבת. נהיה יותר ויותר כנים עם עצמנו, ונזכה את עצמנו בהתפתחות אמיתית. החיים הם תהליך תרפייה מדהים, החיים הם מדיטציה אינסופית. כל מה שצריך זה להיות בהם עם עיינים פקוחות וכוונה מועילה. רצון של לנקות את מה שמעכב אותנו, הסכמה לראות את האמת מתוך הבנה שרק האמת תטיב איתנו באמת. ולפרוח, להפוך מזחל לפרפר.


0 comments