Search

להתחיל תהליך ריפוי המפחיד אותנו - מה קורה בתוכנו?

Updated: Apr 14, 2020


יום אחד חבר פנה אליי, נבוך מעט, "תקשיב, הייתי אצל המטפלת והיא אמרה שיש לי איזו חסימה... משהו שקשור למיניות שלי, אולי טראומה אפילו.. משהו שכדאי לגעת בו".

"אני לא מבין את זה", הוא ממשיך, "מבחינתי טוב לי, אז למה לחזור לעבר, שמעתי שדברים כאלו מסוכנים ויכולים להציף הרבה דברים...אז אני לא מבין בשביל מה!?!"

כעס התחיל לעלות ממנו, והבנתי אותו, ראיתי את עצמי בתגובה שלו..

רובנו מגיעים ליום שבו אנו מבקשים ליצור שינוי, לנקות ולשחרר את העבר ולהביא חופש לתחום מסוים. כדי להגיע לשינוי עמוק, לרוב זה ידרוש מאתנו לצלול פנימה ולחוות תהליך. ולעיתים, התהליך יביא איתו רגשות קשים גם אם לא הרגשנו כך קודם.


אני זוכר את עצמי בעבר, ידעתי על הבעיות שלי, ידעתי מה אני רוצה לשנות, הרגשתי שיש בי עוד! וידעתי שזה אפשרי.. אבל לא העזתי. הדרך היתה נראת לי חשוכה ופשוט פחדתי. הפחד יצא בדרכים של כאב ותסכול על עצמי, על בת הזוג שהיתה לי אז ובעיקר על העולם. אבל אז משהו קרה ומצאתי את עצמי עושה צעד אחד אל תוך החשכה. החוויה הזו היתה משמעותית עבורי ופתחה דלת לדרך וגישה חדשים בחיים שלי. למדתי המון, בעיקר על התחלה של תהליכים מהסוג הזה – אלו שממש מפחיד להתחיל!

אז כאן אשתף אתכם בכמה תובנות שלי, אם זה מתוך החוויה או ידע שאספתי מלימודים בתחומים שונים. ומתוך הפניה של החבר והדברים שהוא העלה, אפתח בזה – הדבר הראשון שחשוב להבין, ואולי גם יוריד מעט את הפחד מהקפיצה למים העמוקים, הוא זה - זה שלא הרגשנו משהו קודם, לא אומר שהוא לא קיים. תת-המודע מדחיק מהמודע שלנו הרבה אירועים קשים שאנחנו חווים במהלך החיים וכשהם צפים שוב זה טבעי שנרגיש אותם. אז גם אם טוב לנו עכשיו, זה דבר ששווה לבחון.. האם באמת טוב לי? או שאולי וויתרתי על עצמי בתחום מסוים ופשוט התפשרתי על המצב הלא נוח? האם אני נמצא איפה שאני רוצה? או שהתרגלתי למצב ולמקום וההפכתי לאדיש.

ומה אם אנחנו באמת בתקופה טובה אתם שואלים? מרגישים חזקים ויציבים.. אז אומר את זה כך - דווקא עכשיו זה הזמן להיכנס לתהליך ריפוי. גם אם התקופה הטובה תיפסק לכמה זמן, תהליך הריפוי יהיה יעיל יותר כשאנחנו יציבים ומחוברים לעוצמה שבנו.

אז מה בעצם מסתתר שם, באותם אירועים קשים שאנו מפחדים להיכנס אליהם שוב?


תת-המודע שלנו חכם, ובפשטות ויעילות הוא מגן עלינו ומסתיר את מה שעלול למנוע מאיתנו לתפקד בחיים. בין אם זה טראומות, זיכרונות, רגשות קשים ואף להגיע למצבים בהם לא נוח לנו, בהם הוא יודע שקיים סיכון עבורנו. אבל, הוא לא יכול להעלים לחלוטין את מה שקרה, ולכן משהו ירגיש חסר, לא מדויק ולא במקום ואנו נמצא את עצמנו באותם המקומות ובאותם הקשיים עד שנסכים לתת מקום למה שהודחק.


לדוגמא, ילד בכיתה א' הצביע וענה על שאלה שהמורה שאלה. הוא טעה, וכל הכיתה צחקה עליו. החוויה הרגשית הקשה נצרבה בתת מודע של הילד, וחלק בתוכו החליט שלעולם לא יצביע יותר, כלומר - לעולם לא יחשוף את עצמו שוב מול קבוצה. הילד גדל והפך לבוגר, האירוע אולי נשכח אבל הילד הקטן והמפוחד עדיין נמצא שם, במעמקי תת המודע. כאדם בוגר הוא לא מעז לדבר מול קבוצת אנשים ואפילו לא להתנסות בתחומים שונים של ביטוי כמו ציור או נגינה. בעצם כל מה שקשור בלחשוף את עצמו. ובכל פעם שאירוע דומה מגיע, הוא מרגיש את אותם הפחדים והתחושות, או הקיפאון והמחשבות אשר מליווים אותו עוד מהילדות, אשר נוצרו באותו אירוע ישן.

בתור אדם בוגר הוא יוותר על הזדמנויות וחלומות ויחווה קשיים בביטוי בכל מיני תחומים. אותו האירוע מהילדות אמנם מודחק, אך הוא ימשיך לנהל אותו דרך פחד, מחשבות, הרגלים ותחושות קשות. כל זה בלי שהוא יהיה מודע לכך, שקיים משהו שפשוט מכתיב לו את חייו. כל אירוע שחווינו הוא זיכרון מסוים, ואפשר להחשיב אותו לתודעה הקיימת בנו. למשל, אם נחזור לסיפור - אותו זיכרון של אירוע ישן (הילד בכיתה א') הוא תודעה בחייו של האדם הזה, חלק ממנו, דמות בפני עצמה הקיימת בתוכו. כל עוד האירוע הישן הזה מודחק, אותה תודעה מודחקת גם היא. בעצם יש ניתוק בין הווייתו של האדם הבוגר לבין החלק של הילד בכיתה א'. לאותו ילד בכיתה א' יש הרבה פחדים, רגשות קשים, מחשבות מעיקות והניתוק ממנו תורם מעט לשקט הפנימי של האדם הבוגר. לעיתים, כאשר החוויה טראומטית ופוגענית יותר, אותו ניתוק והדחקה תורמים להמשך התנהלות של חיים תקינים במקום שהאדם יאבד את שפיותו. אבל כמו שאמרנו, זה עדיין מכתיב את חייו. כדי לצאת מאותו מעגל חוזר של סיטואציות או תקיעות, כדי לשחרר רגשות קשים שממשיכים להציף וליצור חוויית חיים חדשה וטובה, יש ליצור חיבור מחודש לאותה תודעה, לאותו ילד בכיתה א', לאותו הזיכרון.

זה אומר שקודם כל אנחנו מרשים לעצמנו להכיר בכך, להסתכל בזה שוב, לקבל ולהרגיש. כמובן שכעת, אם זה צף שוב, אם הפכנו להיות מודעים לכך זה אומר שאנו מוכנים לעבור דרך זה. עברנו דברים בחיים, למדנו, התחזקנו ואף יצרנו מערכות הגנה (מועילות ומעכבות כאחד) אשר יאפשרו לנו להתמודד עם הזכירון המודחק בצורה הדרגתית ובריאה.

זהו החלק הקשה שבתהליך, כנראה שהרגשות מהעבר יעלו שוב, זיכרונות קשים. אבל זיכרו, זה שהן היו מודחקים לא אומר שהיינו מוגנים מהם, כל זה כבר שם, שולט בנו ומשפיע על חיינו.

כך או כך, עם תהליך נכון ובריא, גם השלב הקשה הזה יחלוף.. ואז יש אפשרות לנקות את אותם תחושות קשות ולשחרר דפוסים שמנהלים אותנו כל חיינו. לפתע נפסיק לפעול בצורה אוטומטית ולשחזר סיטואציות שגרומות לנו לסבל, נוכל ליצור את החיים שלנו מחדש ולהתפתח במקומות שלא דמיינו שנתפתח בהם.


תהליכי ריפוי כאלו יכולים לקרות בדרך טבעית בחיינו, אך הרבה פעמים נחוץ ליצור תהליך יזום. ולרוב, חשוב לי להגיד זאת שאכן מומלץ להתלוות לאיש מקצוע אשר יעבור איתנו את התהליך.

בדיוק כמו שאנו לא מטפלים בשן הכואבת שלנו לבד, אלא הולכים לרופא שיניים. כך כשיש ענייני נפש, חשוב ללכת למישהו המוסמך לכך.

מה שבטוח, (ואילו חדשות טובות), לאותו ילד בכיתה א' אין רק פחדים ודפוסים שכדאי לשחרר ולנקות, אלא גם מתנות רבות אשר מודחקות גם הן. אין אפשרות להדחיק רק את החלק הקשה. ולכן, אם אנו מרחיקים מאתנו את אותה תודעה כמו זו של הילד בכיתה א', אנו מרחיקים אותה עם היתרונות והחסרונות שלה כאחד. מה שאומר שהיכולות המיוחדות והפוטנציאל האישי שלנו מודחקים גם הם !

פתיחות, יצירתיות, אינטואיציה וכישרונות רבים מסתתרים להם שם. במקרה של אותו ילד, היכולות הטובות שהודחקו יכולות להיות – ביטוי, כריזמה, הובלה, רצון לשתף את עצמו, ביטחון עצמי ועוד...

היכולת לקבל מחדש את אותם התכונות היא באחריותנו בלבד. ברגע שנתחבר שוב לאותה התודעה שהודחקה, כאנשים בוגרים, מודעים ובעלי כלים, נגלה על עצמנו דברים חדשים, כישרונות ששכחנו שהיו לנו ותחביבים שימלאו את חיינו.

הרבה פעמים, דווקא במקום בו הכי קשה לנו, שם נמצא משהו שיהיה משמעותי עבור החיים שלנו. למשל, אולי אותו ילד בכיתה א' שלא מעז להתבטא מול קבוצה, יכל להיות מנחה סדנאות? מרצה? זמר? צייר? אולי ראש ממשלה? ברגע שהמחסומים ייעלמו, פרץ של אנרגיה המחכה לו שם יזרום מחדש לאותם מקומות שהן טבעיים עבורו. וזה כבר לוקח אותנו לנושא האחרון -


דבר נוסף שקורה בזמן הדחקה של חוויות קשות ורגשות מעיקים, הוא שמבחינה אנרגטית, הכוח שלנו בין אם הוא פיזי, רגשי או מנטלי - כדי להדחיק משהו לאורך זמן, צריך להשקיע המון מהם, הרבה אנרגיה. לרוב במצב כזה אדם יחווה חוסר תשוקה, בין אם לחיים, להתפתחות, קריירה, בילויים ואף בתחום המיניות. בנוסף, האנרגיה שמושקעת בהדחקה בהכרח לא מושקעת בדברים אחרים, בדברים שמטיבים אתנו ושחשובים לנו. לכן כשנסכים לגעת בכאב או בפחד שחוסם אותנו ונחווה את תהליך הריפוי, נשחרר גם את האנרגיה שהשקענו בלשמר אותו, ואז, במודע או שלא מודע, נוכל להשקיע את האנרגיה הזו במה שבריא ונכון עבורנו. אנרגיית החיים שלנו תתחזק וכן הכמיהה לחוות את החיים. ההתפתחות שלנו תזרום ביתר קלות, ושמחה טבעית ועדינה תחזור לחיינו.

להתחיל תהליך פנימה זה מפחיד, וזה כנראה לא ישתנה.

אבל אנחנו כבר יודעים שאומץ ופחד הם לא הפכים. אומץ זו היכולת לעשות דברים שמפחידים אותנו.


תסמכו על עצמכם ותצעדו לעבר החיים שמגיעים לכם. כי כל מה שאנו שואפים אליו ורוצים להיות כבר נמצא כזרע קטן עמוק בתוכנו, כאותם ילדים הנמצאים בנו, אשר התרחקנו מהם בגלל הפחד לחוות את הכאב הישן. ורק לאחר שנעז להיכנס פנימה ולהסיר מחסומים, לפגוש שוב באותם הילדים, טיפות הגשם יוכלו להגיע אל הזרע והוא יצמח ויהפוך לפרח הנדיר שאנחנו.

אנחנו מדברים כאן על בגרות ואחריות, שחרור מתחושות ורגשות קשים המצפים אותנו ללא סיבה, שינוי הרגלים אוטומטים המביאים סבל ומעבר אל יצירת חיים המלאים בהנאה ושלווה שאנו רוצים לחיות, חיבור לפוטנציאל שבנו ולמתנות שלנו ועוד הרבה אנרגית חיים שמחכה שננצל אותה לצמיחה ופריחה.

אם אתם יודעים שזה אפשרות עבורכם, אם אתם מודעים לקושי אבל מפחדים להתחיל תהליך.. אני מקווה שהמילים כאן נתנו קצת יותר הבנה והיכנסו מעט אופטימיות ומוטיביציה שיעזרו לכם לצאת לדרככם. תסמכו על עצמכם, ועל מה שהשאיר אותכם בחיים עד היום (:

החיים שלנו הם באחריותנו בלבד, ואני מפציר בעצמי ובכם, לחיות אותם במלואם!

באהבה, שאראן


0 comments