Search

על אלכימיה וטרנספורמציה של הרגע

Updated: Apr 14, 2020



בזמן האחרון יוצא לי לעבוד עם התמרה של אנרגיה. אבל לא אנרגיה מינית, ולא ללב, לא לעין השלישית... אולי זה קורה וסביר להניח שאיכשהו זה קשור לכל זה, אבל העניין הוא שלא בזה אני מתמקד.

אני מדבר על להתמיר מצבים של תקיעות לרגעים של זרימה,

רגעים של סגירות שהופכים לפתיחות,

ופחד הנהיה אנרגייה של אש, תשוקה וטוטאליות..

הרי אנרגיה זזה, ואם היא זזה, היא אמורה לחלוף לאנשהו.. מתישהו..

הבעיה היא שאנחנו פשוט עוצרים אותה, תוקעים את התנועה -

מתקבצים, נסגרים, בורחים, אולי שותקים. לי למשל, יש המון נסיון בלהיות זה שנסגר ושותק במצבים מסויימים.. (;

ואז כמובן שהמצב ישאר כפי שהוא ואפילו יחמיר.

מים עומדים... מגיע הרגע שהם מתחילים להסריח.


שמתי לב שלבטא את הפחד, לדבר את הסגירות, להרשות לעצמנו להסתכל לתקיעות בעיניים. בעצם לקבל את הרגע כפי שהוא ולהעז לתת לו מקום, עם כל הקושי ועם כל הפחד, פשוט מאפשרים לזרימה לקרות. כל זה יוצר מצב חדש - מים נקיים מגיעים, שוטפים הכל, ומביאים איתם דברים חדשים.

יותר מזה...

פתיחות היא פתיחות, אבל תיזכרו ברגע של פתיחות שהגיע לאחר סגירות.

ללא ספק חוויה יותר עוצמתית ועמוקה..


אז מדובר על אלכימיה פנימית,

מדובר כאן על התמרה של אנרגיה.

על לקחת את הנפש שלנו והתודעה שלנו ממקום נמוך לגבוה, ממצומצם לרחב.

להפוך הוויה סלעית להוויה שקורנת אור וזהב.

ותחילת הדרך היא - להרפות מכל מה שמונע מאיתנו להיות אנחנו, ולוותר על מי שאנחנו מנסים להיות. לעזוב את כל זה, ופשוט להיות מה שקורה עכשיו.


להרשות לעצמנו להתבטא, בכל דרך... בכנות, מכל הלב.

לדבר את החולשות שלי זה לדבר מהלב, לדבר את הפחדים, להודות בטעיות ובקשיים... לדבר את הצורך שלי, לבקש אותו להעניק אותו לעצמי.

ובמקום להיכנס לאיזו דמות שלנו (שכלכך יפה או חכמה או מצליחה ויודעת, או אולי מתגוננת, או בוחרת) להוריד מסיכות ופשוט להיות אנחנו בסיטואציה.

פחד למשל - מהחוויות שלי ושל אנשים מדהימים אחרים, שמתי לב איך לאחר כמה רגעים שאנחנו מרשים לעצמנו לעמוד שם בפחד, לחשוף את עצמנו, להיות אנחנו -

זרם חזק של יצירתיות וספונטניות, טוטאליות ואומץ מגיעים.

פשוט טרנספורמציה של אנרגיה.


זה קשה, אני יודע.. לוותר על האגו ולהיות חשופים.

אבל רק ככה הטרנספורמציה יכולה להתחיל, והחדשות הטובות הן שהזרימה שמגיע לאחר מכאן, פשוט סוחפת אותנו ~ !

אז להתחיל מדברים קטנים ולתת לאמון להיבנות. לאפשר ללב להיפתח ולתת הזדמנויות. זה תרגול.. וזה שווה את זה.

והקטע הוא, שככל שאנחנו נפתחים לרגעים החדשים המפחדים האלו, אנחנו מתרחבים וצומחים ומתעצמים, ואז דברים גדולים יותר מגיעים, אתגרים גדולים יותר וכמובן שמתנות גדולות יותר.

אז כמו שאמרתי -זה קשה, אבל שווה.. כי סך הכל, אלו החיים שלנו (:


אז לסיכום?

להיות ולהודות, לבטא ולדבר את הרגעים הקשים, המחשבות הלא נעימות שרצות בראש, התחושות והרגשות שמכבידים עלינו -

כל זה יאפשר לנו לקחת את כל הקושי הזה והאנרגיה הכבדה, ולפוך אותה לאנרגיה של אור, ריפוי, כיף וצחוק.

מול בני הזוג שלכם, מול הבוס, עם החבר, מול הבחורה המגניבה ברחוב, מול הילד או ההורה, או קהל, ומול עצמנו.

תתנסו בזה,

זה עובד, זה בדוק (:


0 comments